תכניית הקונצרט הקרוב- מוצרט, 3 הסימפוניות האחרונות

מוצרט: שלוש הסימפוניות האחרונות

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756): סימפוניה מס' 39 במי במול מז'ור, ק' 543

וולפגנג אמדאוס מוצרט: סימפוניה מס' 40 בסול מינור, ק' 550

הפסקה

וולפגנג אמדאוס מוצרט: סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551

 

 

אריאל צוקרמן מנצח

מעונה 2015/16 אריאל צוקרמן הוא המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של הקאמרית הישראלית.

הוא למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה של סטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2013-2004 כיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין, היושבת מאז 1990 באינגוֹלְשְטָט שבגרמניה.

אריאל צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים ביותר של הדור הצעיר. לוח הקונצרטים שלו בעונה זו כולל ניצוח על הפילהרמונית של פּוֹזְנָן שבפולין, על תזמורת היידן של העיר האיטלקית בּוֹלצָנוֹ, על תזמורת האופרה של מחוז נוֹרלנד בשבדיה, חזרה אל פסטיבל תֶלאוִי, העיר הראשית של מחוז קאחֶתִי בגאורגיה, הופעות בפסטיבל מַרוָאוּ בפורטוגל וסיבוב הופעות ראשון ביפן, שם ינצח על "התזמורת היפאנית החדשה" בנגינת כל מחזור הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן, עם הפסנתרנית האגדית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה.

אריאל צוקרמן החל את קריירת הניצוח שלו כעוזרו של מאסטרו איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט, ושיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. להצלחה רבה זכו גם הקונצרטים שבהם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין על בימת הפילהרמוני ברלין וסיור קונצרטים בספרד עם התזמורת הסימפונית הבסקית.

באחרונה ניצח מאסטרו צוקרמן על התזמורת הסימפונית של רדיו מרכז גרמניה (MDR), הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק, התזמורת הסימפונית Dalasinfoniettan של מחוז דָלַרְנָה שבמרכז שבדיה וערך סיור רחב-היקף וסדרת הקלטות עם תזמורת הנוער של אוסטרליה.

אריאל צוקרמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלילן ועל נגינתו הווירטואוזית זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. נגינת חליל למד אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן.

 

מוצרט: שלוש הסימפוניות האחרונות
 

הלסת נשמטת תדיר לנוכח הברקותיו של מוצרט ויכולתו לענג ולטלטל - באופרות ובקונצ'רטי, בסרנדות ובסונָטות, ביצירות הקאמריות והליטורגיות. ואולם את המפגן השלם ביותר של גאונותו היחידאית מציגות שלוש הסימפוניות האחרונות שלו, שהלחין בלהט פלאי בקיץ 1788.

ימי וינה לא היו קלים: ב-1781, עם הגעתו מזלצבורג, נכזבו ניסיונותיו של מוצרט למצוא משרה שתאפשר לו להתפנות להלחנה. אביו ליאופולד המטיר עליו מנשרי זעם על כי הוא "מבזבז את חייו" בחלומות שווא, וכשנודע לאב כי בנו נשא את קוֹנְסְטַנְצֶה וֶבֶּר, נערה "ממשפחה פחותת ערך", הרקיעו הטרוניות שחקים. אשר לעוניו המפורסם של מוצרט, גם אם יש החושבים שכרוניקות המצוקה מוגזמות, אי אפשר להתעלם ממכתבי התחינה - כ-20 מ-1788 ועד 1791 - שבהם שנורר עזרה כספית מחברים. ב-1787 חל מפנה מסוים. הקשיים לא נעלמו, אך מות האב, עם כל הכאב, הקל את נטל האשם, "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובאני" זכו להצלחה כבירה, והוא נתמנה למלחין אופרות בחצר הקיסרית. וכך, בקיץ 1788, לאורך כשישה שבועות, נולדו שלוש הסימפוניות שלימים יתברר כי הן האחרונות וכי אפשר במבט לאחור לכרוך אותן לידי "טריפטיך".

הסימפוניות נכתבו בין יוני לאוגוסט 1788. אין בידינו מידע לצורך מה ובהזמנת מי הולחנו. האפשר להניח כי בפעם הזאת לא הזמנה חיצונית כי אם יֵצר פנימי הוליד את היצירות? הייתכן כי בקיץ זה נהה מוצרט אחר המוֹתָר של עשיית "אמנות לשם אמנות"? ובכן, יש הטוענים שאכן זה מה שקרה: מוצרט החליט להלחין למען הדורות. ושלוש הסימפוניות מלאכת מחשבת: מס' 39 אלגנטית, מס' 40 חדורת סבל ומס' 41 שופעת ששון.

סימפוניה מס' 39 במי במול מז'ור, ק' 543
 

אדג'ו – אלגרו / אנדנטה קון מוטו / מינואט וטריו: אלגרטו / פינאלה: אלגרו

פרק א' פותח – באורח לא טיפוסי – באדג'ו, מבוא אטי רווי קדרות. הקדרות מושגת על ידי הרמוניות כרומטיות ומפגני טימפני. האם היא מהדהדת אחר מות התינוקת תרזיה מוצרט בעצם ימי ההלחנה? היש לאופל קשר לתורת הסוד של מסדר הבונים החופשיים, שמוצרט השתייך אליו? מכל מקום, בהגיענו אל האלגרו, הכל מבהיר: נושא שירתי מועצם על ידי חצוצרות וטימפני והכינורות מְכַנְרִים סולמות משתפלים. הקלרינטים נוטלים פיקוד במהלך הנושא השני, והסיום תרועתי. את פרק ב' פותח מוטיב הססן כחולד היוצא מגומחתו לרחרח, ואז הוא קונה לו בטחון. הפרק יוצא לדרך בלה במול מז'ור בוהק, כששלושת נושאיו נמסרים מסור ושוב בין כלי הנשיפה לכלי הקשת, על רקע בסונים וקלרינטים עוטי עמעם. פרק ג' הוא מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי ובטריו יש שיח בין שני הקלרינטים. בפרק ד' כל האנרגיות משתחררות ומן הקדרות לא נותר זכר.

 

סימפוניה מס' 40 בסול מינור, ק' 550

מולטו אלגרו / אנדנטה / מינואט וטריו: אלגרטו / אלגרו אסאי

סימפוניה זו הייתה לחלק כה אינטגרלי מנופנו התרבותי, עד כי קשה לדמיין עולם בלעדיה. היא אחת מני שתיים בלבד שמוצרט הלחין במינור, ויש הקוראים לה "סימפוניית סול מינור הגדולה", לבדלָהּ מסימפוניה מס' 25, הקרויה "סול מינור הקטנה". כבר הצלילים הראשונים מפתיעים: הם אינם נשמעים כתחילת יצירה, אלא כשיח מוזיקלי שהחל זה כבר והוא מגיע לאוזנינו עקב פתיחתה של איזו דלת. פרק א' רצוף הפכים: בתוך התרוממות נפש - אנחות, בתוך פסקאות ליריות - פרצי זעם, בתוך פסקאות מהורהרות - אֲמָרות נחרצות. בפרק ב' גרונות הקרנות מפיקות קריאות אהבה, ואלה נמסרות לאנסמבל כולו, כאילו הנשמה מנהלת שיח אהבה עם היקום: מתפללת, מתחננת, תובעת. פרק אטי זה, המבטיח בתחילתו חן מוצרטי, לובש בהמשכו ליריות קודרת האומרת מצוקה, אבדן, סבל. פרק ג' מנוגד בתכלית, מלא תשוקת חיים, הודיה, אפילו אושר, והטריו מזכיר שירי יודל וקַרְנות אַלְפִּים. פרק ד' חוזר לאי-השקט של הפרק הראשון. פסקת הפיתוח שלו מתחילה ברגעים ארוכים ומתוחים של היסוס, וההרמוניות חורגות בהרבה מן "המותר" בעידנו הקלאסי של מוצרט.

 

סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551

אלגרו ויוואצ'ה / אנדנטה קנטבילה / מינואט וטריו: אלגרטו / מולטו אלגרטו

לא מוצרט העניק לסימפוניה את הכינוי "יופיטר", כי אם מו"ל שחיפש גימיק. אירוני הדבר, כי הסימפוניה אינה זקוקה למקדמי שיווק. המנצח קלאודיו אבאדו אמר: "...[היא] אחת הכבירות שביצירות מוצרט. לתחכומה אין תחתית." פרק א' - בצורת הסונטה - מטיל אותנו מיד אל עליצות שופעת תיפוף ותרועות. בפרק ב' האטי - גם הוא בצורת הסונטה - נגרעים הטימפני והחצוצרות, ואת השירתיות העורגת מלוות הרמוניות דיסוננטיות, המזכירות את הפסקאות הקודרות בסימפוניה מס' 40. פרק ג', מינואט וטריו רב-חזרות, הוא (שוב) עיבוד של מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי, והטריו צופן גרסה מינורית של מוטיב הקרֶדו הקתולי: דו-רה-פה-מי. סביב המוטיב הזה וסביב שלושה נושאים מלודיים נוספים מוצרט בונה, בתחכום מענג, במהלכים פוגאליים ובמהירות מסחררת, את פרק ד', פרק הסיום, אשר לו קשר אבאדו את רוב הכתרים. בפרק זה מוצרט מפגיש את תמצית מעלות הבארוק של באך והנדל עם הקלאסיות המתגלמת בו עצמו, תלמידו-חברו של היידן ומבשרו של בטהובן.

 

 

 

 

מערכת כרטיסים מערכת למכירת כרטיסים