ארכיון ביקורות וכתבות

עונת הקונצרטים 2011-2010
 
דוד גריילסאמר בביצועים עוצרי נשימה ליצירותיו המוקדמות של מוצרט
המנצח-פסנתרן גריילסאמר שאב השראה מכמה זרמים מוסיקליים עכשוויים כדי להפוך את מוצרט לבן המאה ה-21,
ועשה שימוש ביצירותיו המוקדמות והלא מוכרות של המלחין            
יום ב', 11.04.2011, "הארץ" מאת נעם בן זאב

יש קונצרטים כאלה, שאחרי שיוצאים מהם מבינים למה צריך את מוסד הקונצרט כלל; למה אנשים טורחים להתאמן ולנגן ולהפיק את האירוע המסובך והיקר הזה שנקרא קונצרט קלאסי; למה אנשים אחרים קמים בערב מהכורסה בסלון שלהם ומטריחים עצמם לאולם ומשלמים כסף רק כי לשבת ולהקשיב.
כל כך הרבה נאמר על התיישנותו של מוסד הקונצרט, כל כך הרבה נבואות בגרסאות שונות מנבאות את דלדולה של הרוח הקלאסית במערב וגוויעתה של המוסיקה - ובהתאם: גופי ביצוע ואמרגנים מנסים להפיח חיים במה שהם רואים כמת-חי, וניסיון כזה משמעו בהכרח גרירת האירוע והמוסיקה לרמה נמוכה יותר, שמנסה לפתות קהל דרך מינון גדול יותר של בידור.
והנה בא קונצרט כמו זה של התזמורת הקאמרית הישראלית בשבוע שעבר ומראה שאין צורך להוריד רמה, ושגם המולטימדיה מיותרת, וכמוה חציית הקווים הסגנונית למוסיקה הקלה, וכל הפטנטים שמיועדים לנפח את רווחי הקופה. כל אלה הלוא מבקשים להפוך את הקונצרט לרלוונטי; להתגבר על התחושה שהאזנה לקונצרט היום כמוה כביקור במוזיאון המראה תצוגת קבע של פריטים ארכיאולוגיים מן העבר; לבנות אירוע חי, שידבר אל המאזינים כאן ועכשיו.

המנצח-פסנתרן דוד גריילסאמר עשה זאת בקונצרט הקאמרית, ובדרך סוחפת ומהנה כפי שלא נצפתה כאן זמן רב. לצורך כך הוא לא נזקק למסכי וידיאו, רקדניות, או מוסיקת טנגו: רק מוצרט היה בקונצרט הזה, מוצרט לא מוכר, לא פופולרי, בלי להיטים - ועוד מוצרט מוקדם, ביצירותיו מגיל 8 עד 19.
לממד הגילוי של רפרטואר חדש היתה חשיבות משלו בקונצרט הזה: השפה הסגנונית של מוצרט מוכרת היטב לבאי הקונצרטים, אבל היצירות לא - והשילוב בין המוכר ללא מוכר יצר מתח מיוחד בפני עצמו. אבל זו היתה רק החווייה המשנית של הערב: הראשית היתה הדרך שבה ניצח גריילסאמר וניגן את המוסיקה הזאת - בחופשיות, בספונטניות, עושה את המוסיקה עם הנגנים בו בזמן, מתגרה בגורל עם טמפו מהיר וצליל בהיר וחשוף, לא מפסיק להפתיע ולהעלות חיוכים רחבים - למשל למשמע הקדנצות המרהיבות שלו, אותן חיבר וחלקן אף אילתר בעצמו, והכל בשיא הרצינות והקפדנות.

בלי תוספות
"מוסיקה קלאסית באה מן העבר, היא תמיד מוסיקה של אנשים שמתו, ואם אנחנו לא מסוגלים לקשר אותה לעולמנו - מה הטעם לבצע אותה כלל?", אומר גריילסאמר אחרי הקונצרט. "מי שחושב שמוצרט שייך רק לעבר ובזאת הסיפור נגמר לא מבין אותו. הוא מאוד עכשווי, אבל בתנאי שמנגנים אותו בצורה עכשווית. אם לא אוכל לשייך את מוצרט לשנת 2011 אין לי מה לעשות אתו. לא מעניין אותי להיות כלוא בבית הסוהר של העבר".
גריילסאמר, יליד ירושלים, בן 34, היה עד לפני חמש-שש שנים סטודנט בג'וליארד. עתה הוא פסנתרן בינלאומי שהופיע עם תוכניות נועזות, גם בישראל - ביניהן רסיטל של סונטות מאת מלחין המאה ה-18 סקרלטי ובן זמננו ג'ון קייג' לסירוגין, בשני פסנתרים; הוא מנצח ומנהל מוסיקלי של שתי תזמורות, אחת מהן התזמורת הקאמרית של ז'נווה בשווייץ; וניצח על תזמורות כמו המוצרטיאום זלצבורג, הסימפונית סן פרנציסקו, והמטרופוליטנית של טוקיו. הוא ניגן בפאריס את כל מחזור הסונטות של מוצרט ביום אחד, הקליט רסיטל ייחודי שנכלל ברשימת אלבומי השנה של "דיילי טלגרף", הקליט קונצ'רטי מוקדמים של מוצרט עם תזמורת אותה ייסד ועליה ניצח, ועתה חתם חוזה הקלטות - בנגינה וניצוח - עם חברת סוני קלאסיקל.
איך הופכים את מוצרט למודרני, לבן המאה ה-21? את ההשראה לעשות זאת מקבל גריילסאמר מכמה זרמים מוסיקליים עכשוויים: התנועה למוסיקה מוקדמת בביצוע היסטורי, עם האנסמבלים הבארוקיים שהצמיחה ומנגנים בכלים אותנטיים, וכן המוסיקה החדישה של המלחינים במאה ה-20, ואפילו ג'ז.
"אי אפשר להבין את המוסיקה של מוצרט בלי להכיר את הזרם ההיסטורי", הוא אומר, "פסנתרני עבר כמו הורוביץ ורובינשטיין - גם אני למדתי מהם, הם היו פסנתרנים גדולים, וניגנו מוצרט נפלא; אבל אסור להישאר בבועה שלהם. מה שהאסכולה האותנטית מלמדת אותנו הוא הצליל - צליל מרוכז וטהור, שאליו לא נדבקות כל מיני תוספות מהמאה ה-19. למשל עצירות מיותרות, או נגינת רובאטו, או האדרה של המלודיה. האנסמבלים הבארוקיים הביאו את הטוהר של המוסיקה, הביקוש אחר הצליל ולא מה שמסביבו, המקור שלו.
"מה שאיבדנו בגלל ההשפעות מהמאה ה-19, המאסות הסימפוניות האדירות שהיא הביאה בכנפיה, היא הפשטות של הצליל, הכבוד אליו, והיכולת לשיר בקול אנושי. אצל מוצרט הכל זה אופרה - גם הסימפוניות, והקונצ'רטי והסונטות; והוא שר - אבל לא שר כמו צ'ייקובסקי. העולם הפוסט-רומנטי, עם הפאתוס שלו, עם הרפרטואר הגדול - זה לא עולמו".
מלחיני האוונגרד, אומר גריילסאמר, הציגו ממד נוסף של מודרניות במוסיקה: "אנשים כמו ליגטי, נונו, בולז - גם הם כותבים בגישה שלא מתפשרת על הצליל", הוא אומר, "רבים לא מסכימים עם האוונגרד, חושבים שהוא הלך רחוק מדי, שהמוסיקה הזאת בלתי אפשרית לשמיעה - אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא להבין את הרעיונות שהמלחינים האלה ניסו להסביר לנו, ושעליהם אני נאבק: על השקט, על ההשתחררות מההשתעבדות למאסה של צליל ולמלודיה היפה; ועל ההיתר לחוסר ודאות, לקבלת רגעים בהם אנחנו לא יודעים בדיוק לאן מועדות פנינו.
"בקונצרט, הנגנים ואני עבדנו על הרגעים האלה, למדנו לא לפחד מהם - במיוחד בפרקים האטיים של מוצרט. שם יכולה להיות פתאום דקה שלמה שבה הצליל רק נמשך, שהוא נהפך לקו, לא זז ולא ברור לאן הוא הולך. למדנו להשתהות על רגעים כאלה, לא להתנפל מיד על הצליל. ביקשתי מהם, 'בואו ננסה לנגן כמעט עד שלא ישמעו אותנו כלל, ואם לא ישמעו - לא נורא'. פיאנו חרישי כזה דורש התעמקות. המלחין האמריקאי מורטון פלדמן כתב ביצירה שלו 'רוסקו צ'אפל' 40 דקות של פיאנו: צריך ללמוד ממנו, ומג'ון קייג' שלימד אותנו שהשקט הוא המשכה של המוסיקה; ולא להיכנע לדרך שבה מנגנים היום, הכל חזק. בתקופת מוצרט אלה היו דברים קדושים: אמרתי לנגנים, בואו נלחש ונמשיך ללחוש, בלי פחד".

בשבחי הריק
בקונצרט, הנגינה החרישית של גריילסאמר ונגני התזמורת הקאמרית הישראלית היתה עוצרת נשימה ממש - וגם רגעי הדממה שלהם שהתארכו, וההשתהות על הצליל: "הם נפלאים הנגנים האלה", אומר גריילסאמר, "הם הלכו אתי, באומץ, ועבדו על כל הפרטים הכי קטנים בסבלנות, בשבוע של עבודה מאומצת".

בקנצ'רטי לפסנתר מוצרט השאיר, כמקובל בזמנו, מקומות ריקים לקראת סיום של כל פרק, לצורך נגינת קדנצה: קטע סולו מאולתר של הפסנתרן הסולן בו הוא מעבד כיד הדמיון הטובה עליו את החומרים שנשמעו קודם: "עוד דבר שהמאה ה-19 השכיחה הוא האילתור, שהיה טבעי לגמרי בתקופה של מוצרט", אומר גריילסאמר. "מכתביו אפשר להיווכח כמה מוצרט רצה שהפסנתרנים יאלתרו בעצמם את הקדנצות. לכן לא ניגנתי אותן - גם כדי להיזכר בפרקטיקה של אז, בדרך שבה בנגינה החיה, כמו בג'ז, קורים דברים לא מתוכננים.
"זה מוציא אותי מדעתי, שאנחנו כאמנים קלאסים, שמנגנים מתווים, לא ננצל את ההזדמנות לאלתר כשהיא ניתנת לנו. לכן כשאני עובד עם נגנים כמנצח אני מבקש מהם - תאלתרו, ואל תראו לי את זה בחזרות, לכו על זה בלייב, ואם תיפלו על הפנים בקונצרט זה בסדר; ואם נגן תזמורת מעז לעשות את זה, הטירוף של הרגע הזה כל כך מדהים שאין מלים לתאר אותו. גם בקונצרט שלנו כאן, האבובן הראשון אילתר אלתורים קטנים ואני התמוגגתי".
גריילסאמר מתמסר לגמרי לנגנים בניצוח, משוחרר לגמרי, וכשנגמרת היצירה ניכר היטב שהוא ביישן, ומרגיש נוח הרבה יותר מול הנגנים וליד הפסנתר מאשר לקול תשואות הקהל - תשואות שהידהדו בעוצמה חסרת תקדים בקונצרט הזה: "אני לא הרבה זמן במקצוע, ונזקקתי להרבה מאבקים להגיע הנה - זו לא היתה דרך סלולה של כוכב", הוא אומר.

הנגנים התמסרו לניצוחו בחזרה: "הרבה חיוכים הוחלפו בינינו, כי יש כל כך הרבה הומור במוסיקה הזאת", הוא אומר, "הרגשתי שאנחנו רוקדים ביחד ושרים ביחד - וזו המהות של מוצרט. אין עוד מלחין שכמוהו מושיט לך יד ומזמין אותך להצטרף אליו. כמו באופרות שלו, שמסתיימות תמיד בסוף טוב: מה שחשוב הוא לאהוב את החיים, ולהמשיך את החיים. הוא כולו ידידות ואחווה וקירוב לבבות, וצריך שזה יישאב לחיים שלנו עכשיו עם כל מה שמשתמע מהמושגים אחווה ושלום".

הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר הוחתם בסוני

המוזיקאי הישראלי הצעיר חתם על חוזה הקלטות ארוך טווח בלייבל הקלאסי היוקרתי. "זה ניצחון קטן אחרי שנים של שברון לב", הוא אומר בראיון ל-ynet
03.04.2011 מרב יודילביץ' / ynet

שנתיים עברו מאז מינויו של דוד גריילסאמר, לתפקיד מנהלה המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של ז'נבה. ועשיו עושה רושם שהתעקשותו של הפסנתרן והמנצח הישראלי הצעיר לפלס לו מקום בזירה הבינלאומית של עולם המוזיקה הקלאסית בדרכים פחות סלולות, הצליחה לשכנע את הממסד. 
 גריילסאמר, שרכש לו שם כמבצע וכמנצח אקלקטי, נועז ושופע דמיון, הוחתם החודש על חוזה הקלטות בלעדי במחלקה הקלאסית של חברת התקליטים סוני. בראיון ל-ynet הוא אומר: "זו אחת התקופות המרתקות בחיי. אני מרגיש שאני עומד בצומת מרכזי ואחרי שנים של עבודה, מצליח להגשים חלומות"...
...השיחה עם גריילסאמר נערכת קצת אחרי שנחת בארץ ובין חזרות עם התזמורת הקאמרית הישראלית לקונצרט שייערך ביום ד', 6 באפריל, במוזיאון תל אביב ובו יבצע מהקונצ'רטים המוקדמים של מוצרט. "גם ההזמנה לנגן עם התזמורת הקאמרית את היצירות האלה, היא חלק מאותו כיוון", אומר גריילסאמר, "אחרי שניגנתי את היצירות האלה השנה לראשונה בפסטיבל זלצבורג ועם הסימפונית של סן פרנסיסקו, אני מגיע איתן הביתה וזו התרגשות גדולה. אני חושב שמגיע לתזמורות כמו הקאמרית הישראלית והקאמרטה צל"ש על כך שהן לא מפחדות להסתכן ומבצעות גם יצירות לא מוכרות, שדורשות מהקהל ומהנגנים מאמץ"...  לכתבה המלאה>>>
 
המיסה הגדולה של באך בניצוח אבנר איתי - הפתעה לטובה
יום חמישי 17 בפברואר 2011 03:00 מאת: חגי חיטרון, "הארץ"/גלריה

ימים טובים עוברים על שוחרי באך: בשבוע שעבר חוו כמה מאות מהם את המיסה בסי-מינור המכונה "הגדולה" עם תזמורת קאמרית "רגילה" (התזמורת הקאמרית הישראלית) ומקהלה, בניצוח אבנר איתי; בעוד שבועיים יוכלו לשמוע את המיסה בגישה שונה, הפעם תהיה זו תזמורת הבארוק ירושלים, לצד חמישיית זמרים (במקום מקהלה) ובניצוח אנדרו פארוט.
אודה כי באתי לקונצרט בשבוע שעבר מתוך חששות, שיסודם הוא תפיסת המיסה הגדולה של באך כמשהו מורם, נשגב, שראוי לטפל בו רק באמצעות גופים מוסיקליים שמתמחים בבארוק. שמחתי להיווכח שהחששות היו מוגזמים; היצירה הוגשה ברמה מספקת וגרמה לרבים באולם, קל להניח, את ההתעלות שאמורה להיגרם , בתנאים האקוסטיים של אולם רקנטי, בהאזנה ליצירה זו של באך בקונצרט חי.
בראש היתרונות של הביצוע: הפקה ברורה, חדה ומדויקת של המירקם הרב-קולי מפי חברי המקהלה (זמרי "קולגיום"). אין זו מקהלה בעלת קולות רבים במיוחד, קבוצת האלט נשמעה באוזניי לוקה בצבע כהה יתר על המידה, שיוצר תחושת עמימות, והטווח הדינמי של כל המקהלה לא היה רחב. חוסר גמישות דינמית בלט, בעיקר בפרק המקהלה הפותח, שהתקבל יבש מעט, אבל לאחר מכן ניכרה מעין התחממות מבורכת של הקולות (אולי) ושל ההגשה בכללותה.
התזמורת הקאמרית הישראלית לא איכזבה ובעיקר מדובר בנגנים מתוכה שמילאו את תפקידי האבובן והחלילנית.  ה"אובליגטו" לצד אריות ודואטים, לאורך המיסה, ובראשם הכנר הראשון. הקונצרט, השתבח גם בזמרים סולנים טובים. את הסופרן אלה וסיליבצקי ודאי נשמע עוד רבות, בזכות קולה הצלול והאמין; הקונטרטנור אלון הררי תרם צבע מיוחד ומעניין, אף כי יצא רפה מעט בדואט עם הסופרן; הבריטון יאיר פולישוק הראה שהטכניקה שלו יכולה גם לאריה התובענית הראשונה (עם הקרן) הכתובה למשלב נמוך של באס. מהטנור האוסטרי האורח המצוין דניאל יוהנסן, שלא מזמן הקסימנו בתל אביב בלידר של שוברט (ב"שוברטיאדה"), ציפיתי להפקה מקרינה יותר. יוהנסן התקבל הפעם מאופק יחסית, כאילו תפס יום לא הכי מוצלח (וגם כך היה אפשר להתפעל ממנו).

המיסה הגדולה של באך בניצוח אבנר איתי עם זמרי "קולגיום" (בהדרכתו), זמרים סולנים והתזמורת הקאמרית הישראלית. מוזיאון תל אביב, 17.2
 
 
       photo by Maxim Reiderphoto by Maxim Reiderphoto by Maxim Reider
פסטיבל קלאסיקאמרי במלונות ישרוטל באילת - חורף 2011
סוף שבוע ראשון: 27 - 30 בינואר 2011 
רשמים מאת מרב יודילוביץ' מ-ynet, שהיתה אורחת של רשת "ישרוטל"

פסטיבל "קלאסי'קאמרי", שחגג 13 שנה, מוכיח שוב שחופשה באילת יכולה להיות חוויה מוזיקלית מענגת ולא מעונבת. עם קבלת שבת על טהרת הטנגו לצד להיטי מוצרט, שוברט ובאך, זו היתה דרך נהדרת לציין 45 שנה לתזמורת הקאמרית הישראלית... פסטיבל "קלאסיקאמרי" באילת כבר לא ילד. אחרי 13 שנים של צמיחה, יכולים אנשי התזמורת הקאמרית הישראלית להסתכל אחורה אל הדרך שעבר פסטיבל המוזיקה הקלאסית הוותיק באילת בסיפוק לא מבוטל, לחייך ולומר: "עשינו את זה".
אם בחורף 1997 היו לא מעט שהתייחסו אל הקונספט החדשני דאז של אנשי הקאמרית ורשת מלונות ישרוטל, אשר חיבר בין חופשה באילת לבין פסטיבל של מוזיקה קלאסית, בספקנות - היום ברור שזה עובד. יעידו על כך מאות החוזרים מדי שנה לפסטיבל ולצדם קהל חדש, שמוכיח כי חופשה בישראל לא חייבת להיות רק "אֲגַאדוּ" או סטנדאפיסט-השעה ליד הבריכה. תעיד על כך גם התכנית המוזיקלית, שעושה הרושם כי מושקעת בה מחשבה לא מבוטלת.
התכנים הרפרטוארים הצליחו גם השנה להפתיע, עם מגוון קונצרטים שמורכב מסגנונות שונים, הרכבי נגנים שונים וסולנים ומנצחים שהפכו את המפגש עם המוזיקה לחוויה מענגת, לא מעונבת ומעשירה. חגיגת בר המצווה של הפסטיבל משתלבת היטב גם בפתיחת העונה ה-45 של התזמורת הקאמרית הישראלית, מיסודו של המנצח והמלחין המנוח מאסטרו גארי ברתיני. גם אם זה אולי נשמע מוזר, בחיבור הזה שבין תזמורת לחברת מלונאות, יש משהו מעודד בכל הנוגע לימים לבוא. כשחברה מסחרית מגלה עניין בחיבור עם גופי תרבות, משמע שיש להם קהל. כשהעניין שומר על הגחלת לאורך שנים, סימן שמדובר במוצר שעובד.  
כך שבפסטיבל "קלאסיקאמרי", התזמורת זוכה לחשיפה גם בפני קהלים חדשים שלא בהכרח נמנים על הגרעין הקשה שלה; רשת המלונות מתקשטת במיתוג של איכות; הקהל, שמגיע מכל קצות הארץ, נהנה מחופשה של בטן גב לצד מזון איכותי לנשמה ותושבי אילת מקבלים הזדמנות לסדרה שלא מן המניין של מופעים מוזיקליים בביצוע תזמורת נהדרת ובמחירים מסובסדים משמעותית.
את סוף השבוע הראשון של הפסטיבל, שנחלק לשניים, ניתן להגדיר כהצלחה. המאות שנכחו בו זכו ליהנות לא רק ממכונת הלהיטים של וולפגנג אמדיאוס מוצרט, אנטונין דבוז'אק, פרנץ שוברט, איגור סטרווינסקי ויוהן סבסטיאן באך, אלא גם מקונצרטים תמטים, כמו ערב הטנגו המקסים, בו ביצעה התזמורת כולה או הרכבים נפרדים שלה, מיצירותיהם של אסטור פיאצולה, ארנסטו נזרת, איזאק אלבניז ואנריקה דלפינו.
כל אלה, בעיבודים של הפסנתרן הסולן הספרדי אלברט גוינוברט ובהשתתפות זמרת המצו-סופרן אורית גבריאל ונגן הבנדוניאון יליד ארגנטינה אדוארדו אברמסון. תחת שרביט המנצחים של דניאל כהן, סימן ערב הטנגו כניסה מרוממת נפש ומשובבת רוח אל תוך השבת. כשמאוחר יותר הופיעו גם חברי הרכב "צ'וקרליה" בחגיגה סוחפת של נעימות צועניות עממיות מן הבלקן, היה ברור מעל לכל ספק שסוף השבוע הזה יהיה שמח.  
אמש (שבת) בוצע הקונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס. 3 בדו מינור אופוס 37 של בטהובן, בביצוע נגני התזמורת והפסנתרן הסולן הנפלא, אוהד בן ארי. קונצרט הערב כלל את יצירתו של המלחין הישראלי, מיכאל וולפה, "השיבה למדבר", שהביאה מצלולים ארצישראליים מדבריים. כמו כן, הוצגה עבודת התזמור המעט גרנדיוזית של זיו קוז'וקרו, שניצח על כל הערב ונעל ב"סוויטה היידית" של המלחין נורברט גלנברג, שהוקדשה ליצחק בשביס זינגער. והיה גם קונצרט שהוקדש להרכבים שונים של חמישיות וליצירות מופת מאת מוצרט (החמישייה לפסנתר ולכלי נשיפה במי במול מז'ור) ודבוז'אק (חמישייה לכלי קשת במי במול מז'ור).
לצד שורה של מנצחים, בהם קוז'וקרו, בן ארי ודניאל כהן שהשתתפו השנה בפסטיבל וייצגו דור צעיר שעולה כפורח בתחום הניצוח בישראל, בלטו גם הסולנים, ובהם הפסנתרן איאן פאונטיין, חתן תחרות רובינשטיין לשנת 1989; הכנרת לטיקה הונדה, מי שזכתה בשנת 1988 במדליית הכסף בתחרות צ'ייקובסקי במוסקבה; וכן בן ארי, שזכה במקום שלישי בתחרות ארתור רובינשטיין לשנת 1993, פצח בקריירה סולנית מעבר לים וקפץ כעת לביקור מולדת, מעיר מגוריו הנוכחית, ברלין.
כבר כעת מתכוננים בתזמורת הקאמרית וברשת המלונות לסופשבוע נוסף של מוזיקה מצוינת וחופשה שמשאירה את המציאות מאחור. בין אם החורף שהפציע לרגע במרכז הארץ ישמור על פרופיל נמוך ובין אם לאו, יוכל קהל הבאים לחלקו השני של הפסטיבל, לחמם את הלב כבר מיום רביעי הקרוב, עם קונצרט "ויווה אספניה", שיוקדש למוזיקה ממדינות דוברות ספרדית ועליו ינצח גיא פדר. יש למה לצפות.
 
 
 
נינתו של ואגנר ביטלה ביקור בישראל מחשש לביקורת
יום חמישי 07 באוקטובר 2010 03:00 מאת: נעם בן זאב, "הארץ"/גלריה

בתחילה נשמר דבר בואה של קתרינה ואגנר בסוד, אולם הדבר דלף לתקשורת וגרם לתגובות מעורבות
מנהלת פסטיבל ואגנר בביירוית שבגרמניה, קתרינה ואגנר, שהיתה אמורה לבוא לישראל בתחילת השבוע הבא, החליטה לבטל את ביקורה בארץ - מחשש לתגובות בארץ ובעולם.
בואה של קתרינה ואגנר, נינתו של המלחין ריכרד ואגנר, נשמר בסוד בשנה האחרונה, והמתח לקראתו גאה. ב-13 באוקטובר אמורה היתה להיערך מסיבת העיתונאים שבה תיכננה ואגנר להכריז על הזמנת התזמורת הקאמרית הישראלית לפתוח את אירועי הפסטיבל בחודש יולי הבא. מסיבת העיתונאים אמורה היתה להיפתח בברכה שכתבה קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במיוחד לאירוע.
אלא שאז דלף לתקשורת דבר הביקור, ופרסום מוקדם שלו בישראל צוטט בהרחבה בכלי התקשורת בגרמניה, באוסטריה ובעולם כולו. התגובות היו מעורבות: העיתון דר סטנדרד הווינאי ציטט את העיתונאי ניצול השואה נח קליגר מידיעות אחרונות, שהכתיר את הפרויקט "כניעה מקוממת". בעקבות הפרסומים בישראל ובעולם כונסה אמש ישיבת חירום במשרדי הפסטיבל בביירוית; עקב הפרסום המוקדם, שיש בו מן הגינוי, וחששה של קתרינה ואגנר מתגובות נזעמות בישראל, בוטל הביקור. נראה שרק התפתחות של הרגע האחרון תשנה את ההחלטה.
הקשר בין פסטיבל ביירוית לתזמורת הקאמרית נוצר בזכות החברות בין המנהל החדש של התזמורת, המנצח הווינאי-יהודי רוברטו פטרנוסטרו, לבין קתרינה ואגנר - שיחד עם אחותה אווה ואגנר-פסקייה מונתה לפני שנתיים למנהלת הפסטיבל, שנחשב יוקרתי בגרמניה.
בראיון ל"הארץ" סיפר פטרנוסטרו איך הגו השניים ביחד את הפרויקט בפרנקפורט, לפני שנה, כאקט של פיוס בין משפחת ואגנר בעלת העבר הנאצי לבין ישראל, שבה קיים פולמוס חריף על אודות המוזיקה של ואגנר, ובעטיו מוטל חרם על יצירותיו.
על פי תוכניתם של קתרינה ואגנר ופטרנוסטרו תוזמן התזמורת הקאמרית לנגן בפסטיבל, תוכנית שתשקף הן את הפולמוס והחרם והן את הרצון לגשר עליהם - זאת באמצעות הכללה של יצירה מאת מלחין או מלחינה ישראלים, יצירות של מהלר ומנדלסון - יהודים שהנאצים החרימו; ויצירה של ואגנר עצמו: "אידיליית זיגפריד".
כמה מנצחים ניסו בעבר לשבור את חרם ואגנר בישראל באמצעות השמעתו בקונצרטים, בהם המנצח זובין מהטה והתזמורת הפילהרמונית, איתי טלגם והסימפונית תל אביב, מנדי רודן ותזמורת ראשון לציון, וכן דניאל בארנבוים וה"שטטסקפלה ברלין". ההתנגדות, במיוחד במקרה של הפילהרמונית, היתה נחרצת - בין היתר של פוליטיקאים שהשתמשו בפולמוס כקרדום לחפור בו.
התוכנית של קתרינה ואגנר ופטרנוסטרו שונה במהותה, כיוון שאינה נובעת מסיבות אידיאולוגיות-מוזיקליות ואסתטיות, ואינה מתכוונת לכפות את המוזיקה על הקהל שחלקו ודאי אינו מעוניין בה. על פי התוכנית, היוזמה של בני משפחת ואגנר היא שתניע את הפיוס. "הקונצרט בביירוית יהיה כמו לחיצת יד", אמר פטרנוסטרו, שסבו וסבתו נשלחו לאושוויץ, וכמעט כל משפחתו נספתה בשואה.
הקונצרט עצמו לא בוטל, כפי שמבקשים להבהיר מהתזמורת, אבל נדמה שהיד המושטת לשלום מביירוית תישלח הפעם מרחוק.

 

 

ואגנר: הרחק מהאידיליה
יום חמישי 07 באוקטובר 2010 03:00 מאת: נעם בן זאב, "הארץ"/גלריה
למרות ביטול בואה של קתרינה ואגנר לישראל, התזמורת הקאמרית הישראלית תנגן את היצירה "אידיליית זיגפריד" מאת סבא רבא שלה בפסטיבל ואגנר בביירוית. המנהל המוסיקלי של התזמורת קורא להפריד בין המלחין לאישיותו, אבל מבטיח שלא לבצע את היצירה בישראל, אפילו לא בחזרות.
בסוף 1938, בקונצרט פתיחת העונה השלישית שלה, שיבצה התזמורת הסימפונית הארצישראלית - לימים הפילהרמונית הישראלית - את הפתיחה לאופרה "המייסטרזינגר מנירנברג" מאת ריכרד ואגנר.אך הפוגרומים שבוצעו נגד יהודים ברחבי גרמניה בנובמבר באותה שנה ("ליל הבדולח") והפופולריות של היצירה בקרב הנאצים, הביאו את קברניטי התזמורת להסיר אותה מהקונצרט. מאז לא נשמעה המוסיקה של ואגנר בקונצרטים בארץ: התזמורות והרדיו הטילו עליה חרם וכשמנצחים יחידים ניסו לשבור את החרם על ידי ביצוע המוסיקה בפובמי, התעוררה תגובה ציבורית קשה שמיגרה את ניסיונותיהם.
הוויכוח על אודות ואגנר והשמעת יצירותיו בישראל נמשך מאותם ימים רחוקים. בגלים, נעשו ניסיונות לקרוא תיגר על החרם - אלה הובילו לגאות הוויכוח, חידוד הפולמוס ודעיכתו, עד לעליית הגל הבא - ללא הצלחה. נדמה שהטיעונים הרציונליים בעד הסרת החרם או נגדו לא יכלו לסמל עצמו, לוואגנר כמייצג התרבות שהביאה לשואה, ולפיכך כטאבו במדינה של קורבנות השואה.
אבל בימים האחרונים נעשה ניסיון מסוג אחר, מלב הממסד הוואגנרי עצמו. קתרינה ואגנר, נינתו של המלחין, החליטה לבוא לישראל בעצמה ולהזמין לקונצרט היסטורי חסר תקדים את התזמורת הקאמרית הישראלית לפתוח את אירועי הפסטיבל הקרוב, ביולי. ואגנר, בת 32, מנהלת זה שנתיים (עם אחותה אווה ואגנר-פסקייה) את פסטיבל ואגנר בביירוית שבגרמניה - פסטיבל שמנוהל על ידי בני משפחת ואגנר מאז שהמלחין עצמו ייסד אותו ב-1876.
שנה שלמה תוכנן הביקור ונשמר בסודי סודות. מסיבת עיתונאים נקבעה ליום רביעי הבא בתל אביב, בהשתתפות קתרינה ואגנר ורוברטו פטרנוסטרו, המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית שהזמינה. אבל דבר הביקור דלף, פרסומים מוקדמים בישראל צוטטו שלשום בכל אתרי החדשות בגרמניה ואוסטריה וכן בסוכנויות החדשות העולמיות, ואלה ריפו את ידיה של ואגנר. מאמר ב"ידיעות אחרונות" מאת נח קליגר, ניצול שואה ומתנגד חריף להשמעת ואגנר בישראל, הובלט בפרסומים בחו"ל, ועורר חששות כבדים ממחאות בקרב קברניטי פסטיבל ביירוית. בישיבת חירום שלשום בערב במשרדי הפסטיבל הוחלט אפוא לבטל את הביקור.
 
לחשוף את הדברים הרעים
לדברי פטרנוסטרו, "לפני שנה שוחחתי עם ואגנר על הרעיונות החדשים שלה לגבי פסטיבל ביירוית: על הנהגת מיני-פסטיבל 'ואגנר לילדים'; על 'ואגנר דיסקו' לצעירים בפסטיבל; ועל החלטתה לפתוח ב-2013, שנת ה-200 להולדת ואגנר, את הארכיונים הסודיים של הפסטיבל וכך לחשוף לעומק את הקשר בינו לבין הנאצים ואדולף היטלר, בפרט בשנות ה-30 וה-40. 'אני רוצה לחשוף את כל הדברים הרעים', היא אמרה לי. בשיחה זאת נולד הרעיון להתפייס עם ישראל".
פטרנוסטרו, מנצח בינלאומי יליד וינה, שהיה בין היתר עוזר מנצח של הרברט פון-קאריאן, הוא יהודי ולו משפחה בישראל. סבו וסבתו היו בגטו טרזין (טרזיינשטט) ונשלחו לאושוויץ, ורוב בני משפחתו נספו בשואה. הוא מונה ליועץ מוסיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית לפני כשנתיים, ובינואר השנה למנהל המוסיקלי שלה: "ישראל נהפכה לביתי, למשפחתי", הוא אומר על תפקידו החדש.
לפטרנוסטרו דעה מוצקה על הקשר בין מוסיקה לבין הקשרה, ובינה לבין הגורם האנושי: "האם אלה שיצרו יצירות מופת כמו הגרניקה, הסימפוניה התשיעית ומתיאוס פסיון, היו חייבים, בהכרח, להיות בני אדם טובים?" הוא מעלה שאלה רטורית, ומוסיף: "פעם חשבתי שעל ידי נגינת האדג'ו בסי מינור של מוצרט נחזיר בתשובה גנבים ורוצחים. המציאות אינה כזאת: ריינר היידריך היה פושט את מדיו המגואלים בדם ופורש לנגן סונטות לכינור של בטהובן; ומלחינים, וואגנר בתוכם, היו מלאי רוע ואנטישמים. גם בישראל נעשית ההפרדה בין המלחינים לאישיותם - אפילו בהשמעת מוסיקה של נאצים מובהקים כמו קרל אורף ('כרמינה בוראנה')".
 
מושיטים יד
פטרנוסטרו ניצח על רוב האופרות של ואגנר, אבל אינו חושב שיש לכפות את יצירות המלחין על הקהל בישראל: "את הצעד של קתרינה אני רואה כהושטת יד לשלום, ואת בואה של התזמורת הקאמרית לביירוית כאקט של פיוס", הוא אומר ומדגיש שעל אף ביטול בואה של ואגנר לישראל, התוכנית של הקאמרית לנגן בפסטיבל עומדת בעינה: "לא ננגן ואגנר בישראל, לא נעשה אפילו חזרות על המוסיקה שלו בישראל - רק בגרמניה".
היצירה מאת ואגנר שהתזמורת תנגן שם היא "אידיליית זיגפריד", יצירה שאינה מזוהה עם האידיאולוגיה של ואגנר, ואינה אופראית אלא רק אינסטרומנטלית ומעודנת. כדי להדגיש את האופי הייחודי של הקונצרט, יצטרפו ליצירה של ואגנר - כאיזון היסטורי ופוליטי - יצירה מאת מלחין או מלחינה ישראלית, שתולחן במיוחד לאירוע; ושתי יצירות של מלחינים יהודים במוצאם שהוחרמו על ידי הנאצים: מנדלסון ומאהלר. הכללת יצירות אלה היא הצהרה על התנגדות לתקופה האפלה של הפסטיבל, שבה היה היטלר בן בית בביירוית ואף הצטלם עם אביה של קתרינה ואגנר, וולפגנג, שניהל את הפסטיבל לפניה.
"הרבה יהודים היו קשורים לוואגנר", אומר פטרנוסטרו, "המנצח הרמן לוי, בנו של רב, היה חברו של ואגנר ומי שקידם את המוסיקה שלו וניצח על האופרות שלו בביירוית עצמה. בשמו נקשרו גם ברונו ולתר ואוטו קלמפרר, מנצחים גדולים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לכן הפיוס עם ישראל הוא צעד כל כך חשוב לקראת דרך חדשה - גם לקתרינה ואגנר והפסטיבל, וגם לנו".
 
עונת הקונצרטים 2010/2009
סובב עולם - קונצרט מס' 5 - הונגריה
מנצח: גאבור הולרונג | סולנית: ויקטוריה הרנשאר, צימבלום | מרצה: רוני פורת
מוזיאון תל-אביב לאמנות: 8 ביוני 2010
 
הקונצרטים בסידרת "סובב עולם"של התזמורת הקאמרית הישראלית זוכים להצלחה גדולה .
הפעם שמענו בסידרה קונצרט בנושא הונגריה.
החידוש והמענין בקונצרט זה היה הכלי העממי ההונגרי"צימבלום". זהו כלי שלפי ההסבר שקיבלנו הוא משהו בין הצ'מבלו לפסנתר
שמוצאו כנראה במזרח התיכון והדומה לסנטור רק שמימדיו גדולים בהרבה.הוא הובא לאירופה במאה ה-16 ע"י התורכים.
זהו כלי עם צליל מקסים, חזק מאוד ובנגינת סולו הוא נשמע כתזמורת שלמה כאשר פורטים עליו או מקישים במקלות מיוחדות.
הסולנית על הכלי היתה ויקטוריה הרנשאר מהונגריה הנחשבת לסולנית המפורסמת ביותר בעולם בכלי זה.
לאחר הרצאה מפי רוני פורת שהוגשה בצורה קלילה ומבדרת בלווי קטעי וידאו כאשר הקטע המענין ביותר בה היה  נגינת סולו מקסים של הסולנית שנוגן בצורה מעולה ווירטואוזית.
 
עם תחילת הקונצרט שמענו את הדיברטימנטו לתזמורת וכלי קשת מאת בלה ברטוק.
הפרקים ראשון ושלישי של הקונצ'רטו היו קצובים עם ניחוח הונגרי. השני "המולטו אדאג'ו" היה  איטי ומלנכולי יתר על המידה.
המנצח על הקונצרט היה גאבור הולרונג  שניצח בצורה אקספרסיבית מאוד,עמד על דוכן המנצחים בתנועה מתמדת של גופו העליון כולל הידיים, הכל כמובן בקצב המוסיקה המנוגנת. הוא "הכניס" לתזמורת הרבה פילפל הונגרי והנגינה היתה בהתאם - מעולה לאורך כל הקונצרט.
 
בהמשך נוגנו נעימות צועניות לכינור בעיבוד שעשתה ויקטוריה הרנשאר לצימבלום. לעומת קטע הסולו שהיא ניגנה במסגרת ההרצאה כאן התזמורת ובעיקר הכינור הראשון כיסה אותה לגמרי והיא כמעט ולא הורגשה ולא נשמעה.
התזמורת ניגנה מצויין ,תזמור היצירה היה נהדר והיא נשמעה במלוא כוחה והדרה.
בעיבוד שעשתה הרנשאר  היא שמרה על צניעות צלילי הצימבלום, לא נתנה לו קטעי סולו אלא ניגנה ביחד עם הכינור הראשון שכאמור כיסה אותה.
 
מחולות גלנטה מאת זולטן קודאי נוגנו נהדר ולאחר מכן בהדרן של הרנשאר ובריקוד ההונגרי מס' 6 מאת ברהמס שמענו את מלוא היופי של צליל הצימבלום. נגינתה היתה נפלאה, וירטואוזית, מלאת חום ,רגש ו"הונגריות".
 
היה זה קונצרט מעולה, מבוצע נהדר, בו שמענו והכרנו כלי עממי הונגרי ביצירות קלאסיות מפורסמות הונגריות.
 
לראות או לא לראות: קונצרט של מוסיקה נפלאה בביצוע נהדר הן של התזמורת והן של הסולנית. היה כדאי לבוא ולשמוע את הצימבלום.
 
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון ,09/6/2010 08:52  
Gabor Hollerung
 

Viktoria Herencsar

 

 
מנצח נפלא נולד
קונצרט מיצירות באך, "קנטטת הקפה" ו"קנטטת האיכרים".
התזמורת הקאמרית הישראלית. המנצח: דניאל כהן, מוזיאון תל-אביב
"אתה כאן, אני כאן, אבל איפה באך?" פנה בזעם הפסנתרן גלן גולד אל המנצח הכושל שניצב לידו. נא להירגע, אדון גולד. אמש דווקא באך היה באולם. ולא סתם. הוא אפילו חייך למשמע המוזיקה שלו כי התרחש נס: מנצח נפלא נולד. קוראים לו דניאל כהן, צעיר בן 26, ילד במושגים של מנצחי תזמורות. והוא לא מנצח כמו שאתם חושבים. לא זורק את הידיים שלו לצדדים. אין פוזות מצחיקות. להפך. הכל אצלו טבעי. אמיתי. פשוט. המוזיקה כמו נשפכת לו מהאוזניים. מהידיים. מהכתפיים. "הכל זורם", אמר פעם חכם וייני, ואולי הוא התכוון לדניאל כהן.
הוא מנצח על הקנטטות החילוניות של באך, ותודה לאל הוא לא שופך עליהן רוטב של פסטה מוזיקלית-דתית. הבאך שלו נטול כולסטרול של נגינה מתקתקה. הוא חף מכל שומנים מיותרים בנגינת התזמורת. הוא לא מנצח במובן הרגיל של המילה. הוא פשוט עושה מוזיקה. ואיזו מוזיקה. חוצפה!
הייתה עוד הפתעה: זמרת הסופרן הצעירה מימה מילוא ששרה עם קול צלול, מלא הבעה. פשוט קול רענן. ועכשיו גבירתי הצעירה, קדימה לגשב אותו יותר. אשר לזמרים הסולנים הגברים, לצערי אין משהו חשוב לכתוב הביתה.
אמש שמעתי את התזמורת הקאמרית הישראלית מתחילה לקום מהקרשים ולגבש לעצמה צליל תזמורתי אחיד. זה הכל בזכות אליזבת וולפיש, הכנרת הראשונה, שהכניסה בתזמורת כדוריות אדומות של נגינה אחידה וסגנון. חבר רק שעדיין יש צלילים שחייבים לעשות מקלחת כדי שייצאו נקיים יותר. אבל כאמור, זה היה הסיפור של דניאל כהן. אתם עוד תראו: זה הקטן - גדול יהיה.
"קלאסי"/"ידיעות אחרונות" חנוך רון, 06.05.2010
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התזמורת הקאמרית הישראלית. מנצח: דניאל כהן סולנית: אליזבת וולפיש סופרן: מימה מילוא טנור: איתן דרורי בריטון: גבריאל לובנהיים/מוזיאון תל-אביב לאמנות 05.05.2010
 

   
חדש כמו פעם מס' 5
מנצח: פרדריק שזלאן | סולן: גארי הופמן (צ'לו)
28-29.4.2010 מוזיאון תל-אביב לאמנות

"חדש כמו פעם" הנו שם של אחת הסדרות של הקונצרטים של התזמורת הקאמרית הישראלית.
בקונצרט בסדרה השבוע שמענו את יצירתו של המלחין האסטוני ארבו פרת. פרת יליד 1935 נמנה על האסכולה המינימליסטית אשר
דוגלת בהכנסת חומר רב במינימום אמצעים.
כזו גם היצירה "פראטרס" ששמענו בקונצרט.היצירה כבאסכולה, נמנעת מקישוטים, גוונים שונים במוסיקה והינה שלווה,מתנגנת בשקט,
לאט, אפשר לומר אפילו מלנכולית. הקישוט היחיד שהיה ביצירה היו נקישות חיצוניות על התוף הגדול.
היצירה נמשכת כ-10 דקות, היא ערבה מאוד לאוזן, אך לשומעים אותה בפעם הראשונה, נשמעת כחוזרת על עצמה ומתנגנת ללא פיתוח וסוף.
המנצח בקונצרט, פרדריק שזלן, "נדבק" כנראה מהיצירה וניצח לכל אורך חלקו הראשון של הקונצרט בצורה שלווה, ניצוח מדוייק, אלגנטי
וללא תזוזה כלשהי, מדוכן המנצחים.
בהמשך שמענו את הסולן גארי הופמן שניגן את הקונצ'רטו לצ'לו מאת סן סאנס ואת הוריאציות על נושא רוקקו לצ'לו מאת צ'יקובסקי.
למרות נגינתו היפה, צלילו היה חלש בקטעים רבים ולא הצליח להתגבר על התזמורת שלא ניגנה בעוצמה מופרזת.לעומת חלקו הראשון
של הקונצרט שהתנהל על "מי מנוחות", ללא מתח פנימי רב ומבלי שיהיה בו משהו מיוחד בביצוע או בפרשנות, חלקו השני, בו נוגנה הסרנדה
מס' 2 מאת ברהמס היה מעולה.
הסרנדה כתובה לתזמורת ללא כינורות. רבים כלי הנשיפה ביצירה, כולל פיקולו וביצועם היה טוב מאוד. הורגש שהתזמורת נהנתה לנגן את
היצירה,הנאה שעברה בקלות לקהל אשר קיבל אותה במחיאות כפיים ממושכות.

הנאתי מחלק זה של הקונצרט היתה שלמה ביותר.

לראות או לא לראות: הקונצרט התחיל ביצירה מעניינת ביותר והסתיים ביצירה נפלאה שכדאי היה לבוא ולהאזין לה.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 30/4/2010 08:21


  
קונצרט מיוחד למען עמותת מתא"ן
התזמורת הקאמרית הישראלית יזמה קונצרט מיוחד שכל הכנסותיו קודש לפעילות המבורכת של עמותת מתא"ן הפועלת כ- 25 שנים
ובמהלכן עברו תחת ידיה למעלה מ- 10,000 נערים ונערות מוכשרים בתחומי האמנויות. על הקונצרט ינצח המנצח הישראלי הפועל
בארצות הברית יובל ולדמן. בקונצרט תופענה גם שלוש פסנתרניות המגיעות במיוחד מקוריאה לצד הרן מלצר, איתמר זורמן, גיא בן ציוני,
 וחזי ניר, כולם סולנים בוגרי מתא"ן. הקונצרט התקיים במוזיאון א"י ב-08.03.2010 (מ"א).
07.03.2010, עכבר העיר ONLINE 

"... כאמור, מדובר בקונצרט גאלה - מתנה קאמרית, כאשר התזמורת הקאמרית הישראלית התנדבה לנגן, בניצוחו של המאסטרו יובל וולדמן."
רשמים ותמונות מהקונצרט בכתבה המלאה>> (לחצו כאן) 
ששת, 12.03.2010

 
  


תזמורת שמחה
תענוג גדול. קשה לתאר אחרת את הקונצרט הזה, שבסיומו הקהל פשוט המשיך לשבת, ולמחוא כפיים בקצב, מסרב לקום ולהיפרד.
הגיבור הראשי שלו היה המנצח דניאל כהן: חלום של כל סולן, כפי שוודאי יכולה להעיד זמרת המצו-סופרן אורית גבריאל שאותה ליווה
נפלא באריות אופראיות מהבארוק; ובאותה מידה, אוצר לתזמורת: הקאמרית הישראלית נשמעה כל כך נמרצת ומלאת חיים לניצוחו,
לנגנים לא היתה ברירה אלא להיות איתו כל הזמן, רצים בטמפו גבוה, מתכווננים לשינויים הקיצוניים בדינמיקה, ומפיקים את מיטבם
בהבעה ובצליל... התוכנית כלשעצמה היתה עשירה, והיתה בה רגשנות בארוקית... גבריאל שרה יפה, וכהן והתזמורת שייטו בין
הסגנונות בטבעיות, בריתמיות, מראים כמה הקאמרית יכולה להיות טובה ושמחה כשהיא מונהגת במקצועיות שכזו."
לכתבה המלאה>>

"אמש בקונצרט"/"הארץ" נעם בן-זאב, 18.02.2010
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התזמורת הקאמרית הישראלית. סולנית: אורית גבריאל מנצח: דניאל כהן/מוזיאון תל-אביב לאמנות 17-18.2.2010
  


 
לראות או לא לראות: היה כדאי לבוא ולשמוע את הקונצרט דניאל כהן-מנצח; אורית גבריאל-מצו סופרן
עקב מחלת הסולנית נאלצה התזמורת הקאמרית הישראלית להחליף חלק מתכנית הקונצרט בסדרה "חדש כמו פעם" וכמובן
גם את הסולנית.
שמענו את אורית גבריאל זמרת המצו-סופרן הישראלית ששרה מתוך "סטאבט מאטר" מאת פרגולזי ואריות מאופרות של הנדל,
גלוק ורוסיני. היא היתה השיא של הערב בקולה היפה, החזק והעמוק.
..
...המנצח הוביל את התזמורת ברגישות, בבטחון וביד רמה והיא ליוותה את הזמרת וניגנה את הסימפוניות בצורה הראויה להערכה.
נגינת הפתיחה היתה בקצב רב השראה ונכון. היה זה קונצרט שכלל יצירות פופולריות ומוכרות שהתקבל נפלא על ידי הקהל אשר
אוהב תמיד לשמוע מוסיקה שהוא מוכרת.
לראות או לא לראות:היה כדאי לבוא ולשמוע את הקונצרט ואת הסולנית אורית גבריאל שהולפה כאמור ברגע האחרון.... 
נכתב על ידי elybikoret
-אלי ליאון, 19/2/2010 10:11
-אלי ליאון, 19/2/2010 10:11
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התזמורת הקאמרית הישראלית. סולנית: אורית גבריאל מנצח: דניאל כהן/מוזיאון תל-אביב לאמנות 17-18.2.2010

רוברטו פטרנוסטרו, צילם: מקסים ריידר

"אף אחד לא בא לעבוד בישראל בגלל הכסף"

המנצח האוסטרי - המנהל המוסיקלי החדש של התזמורת הקאמרית הישראלית - רוברטו פטרנוסטרו,
מספר בראיון בלעדי ל"גלובס" על הבחירה שלו להיכנס לתפקיד שאינו משתלם כלכלית,
על תוכניותיו לשיפור התזמורת ועל המחויבות האישית שלו לישראל כנכד לניצולי שואה לכתבה המלאה>

25/01/2010, 13:33 "גלובס", עומר שומרוני
 
 

  
על קונצרט פתיחת העונה 28-29.10.09
מנצח: רוברטו פטרנוסטרו; סולן: גרהארד אופיץ, פסנתרן

פתיחה נהדרת של עונה חדשה

"היה זה קונצרט טוב ומגוון ופתיחה ראויה של עונה חדשה
שכלל הן יצירה ישראלית בת זמננו והן מהרפרטואר הישן המוכר והחביב על הקהל".
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 29/10/2009 
רוני פורת-מנצח; סטפן טרארה-כינור
סובב עולם - קונצרט מס' 1  10-11.11.09
מנצח: רוני פורת; סולן: סטפן טרארה, כנר

הוא ניצח במרץ, בתנועות קצובות, ברורות ומדוייקות
"טרארה הנו בעל טכניקה זוהרת ואדירה.יש לו צליל זך,נקי חם וקטיפתי .
מוסיקה יפה,סולן מקסים הן במראהו החיצוני והן בביצוע החם ,הוירטואוזי
והמלהיב של פגניני. היה כדאי לבוא ולשמוע. הפתיחה ל'איטלקיה באלגיר'
מאת רוסיני והסימפוניה מס' 4 -האיטלקית מאת מנדלסון בביצועים מאוד יפים
בהם שררה רוח איטלקית עליזה וטובה. קונצרט נהדר".
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 12/11/2009 
  


כל הזכויות שמורות לתזמורת הקאמרית הישראלית  •  הזכות לשינויים שמורה  •  התזמורת הקאמרית הישראלית - ע"ר 580044873 - רח' שארית ישראל 35 ת"א-יפו 6816521 טל' 03-5188845
   •  האתר הוקם ומתוחזק על ידי פרסומדיה נטגרופ בע"מ בניית אתרים
מונה כניסות: 3D Pictor